כחלק מעבודתי בתחום הוראת המחול, למדתי המון על חינוך, על נוער, על נפש.

תמיד עניין אותי נפש של תלמידה. מה היא חושבת? איך היא מרגישה? מה עובר עליה אחרי השיעור? ומה לפני?

בתור מורה, אני הרבה צוחקת עם תלמידות, מפתחת איתן הרבה קשר ונקשרת כמעט לכל התלמידות שלי .

להיות מורה זו אחריות.

להיות מורה למחול זו אחריות כפולה. יש הרבה יותר מרחב לנפש והרבה יותר מקום להיקשרות.

הזהירות כאן היא חובה.

אולי חלק מהקוראות שואלות את עצמן- איזו זהירות? מה כל כך מסוכן??

אבל מי שלא חוותה, כנראה לא תדע….

אנסה לשתף במעט מהגיגי ליבי:

ראשית, הזהירות הראשונה היא בדוגמא האישית אותה אני משקפת. תלמידות לומדות המון מהדמויות שמלוות אותן בחייהן ובעיקר כאלו שמזכירות להן חוויות נעימות ושמחות. אם אני דמות שלא כדאי לחקות את מעשיה, אם מלבושיי לא מספיק מכובדים או הולמים ותואמים את גדרי ההלכה, אם הדיבור שלי לא מספיק מכובד וכן השקפת חיי לא בנויה מספיק או לא מבוססת ובריאה- אני עלולה להשפיע גם על הלך חשיבתן של חלק מתלמידותיי.

לכן דבר ראשון, כשאני הולכת לקחת על עצמי את תפקיד ההוראה (ובעיקר הוראת המחול) – כדאי שאבצע בדק בית ואוודא שאני לא הולכת יותר להזיק מאשר להועיל.

זה חשוב לעשות שינויים אם נדרש הצורך, ולא רק למראית עין (למרות שגם זה כנראה מאד חשוב), אלא שינויים אמיתיים שנדרשים ממני כחלק מתפקידי זה.

גם אמא בתחילת דרכה, לא תמיד מצליחה לעמוד בכל הדרישות שאותן הייתה רוצה ומצפה מבנותיה לכשיגדלו. אך אחרי הכל, אמא אחראית ששואפת לראות את בנותיה מאושרות ובנויות היטב, לא תוותר על שינוי מהותי בדוגמא האישית שהיא נותנת להן, אפילו אם זה ידרוש ממנה תהליך לא פשוט. הדבר ברור לה, כיוון שזהו חלק בלתי נפרד מההתפתחות האישית של בנותיה.

כמו כן גם אני בתור מורה עוברת תהליכים. תהליכי למידה ברמה המקצועית, אך בנוסף, תהליכי למידה פנימיים שעוסקים בנפש תלמידותיי, בהתפתחותן האישית ולא פחות מכך- במה שהנשמה שלהן סופגת ממני. בתור מורה, בתור אישיות.

חשוב לדעת שכמו שהמחול תורם הרבה לגוף בפעילות שאנחנו עושות וברבדים הפיזיולוגיים שאנחנו מפתחות, כך הנפש חווה התרוממות הרוח, מה שמשפיע גם הוא על הגוף בשיחרור אנדרופינים המשרים שמחה ובריאות נפש. זה מעגל סגור שהאחד משפיע על השני. בתוך המעגל הזה- חשוב לזכור שיש כאן משהו, שבלעדיו כלום לא קיים. הריי בלי הנשמה, לנפש אין חיות וכמו כן גם לגוף. גוף בלי נשמה, לא מרגיש , לא רואה, לא זז.

אז בעודנו עסוקות בלהחיות את החלק הפיזי והנפשי שבנו, בואו לא נשכח להחיות את החלק הנשמתי שבנו שהוא- הוא העיקר.

בהצלחה!