תובנות של מורה…..

מורות יקרות ומדהימות,
לפעמים אנחנו חוות כל מיני "קצרים" עם תלמידה מסויימת ואנחנו בטוחות שנהגנו נכון- "היא הפריעה", "היא הגזימה", "לא יכלתי יותר" וכו'…..
לאחר נקיפות המצפון שאולי נהגנו עם התלמידה לא כשורה, אנחנו גם עונות לעצמנו שכשהיא תגדל או כשהיא תהייה גם מורה ותבין מה זה להתמודד מול קבוצה שלמה- אז היא תבין אותי……

אבל…..
בואו ננסה להסתכל גם על הצד השני. על הצד שלנו , כשהיינו אנחנו תלמידות…
איך התלמידה שלך מרגישה עכשיו? כשגערת עליה? כשירדת עליה? כשהבטת בה במבט מביך? 
לפעמים כדאי כן לפתוח עם התלמידה שיח קצר לאחר השיעור, אולי בטלפון, לוודא שהיא בסדר, שהיא לקחה את הדברים נכון ושאני – בתור מורה- נהגתי באופן נכון.

כתוב "הוכח תוכיח את עמיתך ולא תישא עליו חטא"- צריך לשים לב שלא נישא חטא…. נכון שצריך להוכיח- רק צריך לשים לב איך ומתי?

בתור מורה אני מאד אוהבת להוכיח עם הומור ואעפ"כ גיליתי שלא תמיד הדברים מתקבלים בהומור כמו שנראה לי. לגלות בדיעבד שפגעתי או שנכשלתי  – זה נורא מתסכל….. 
המלצתי אליכן להיות עם היד על הדופק- התלמידות שלכן הן נשמה כל אחת בפני עצמה ותראו כל אחת לבד ולא רק כקבוצה….

נשיקות!
שלכן, לאה.